"עסק חברתי" נשמע גדול ולפעמים מעורפל, זה לא מודל אחד ברור , זה לא שטנץ, אבל אפשר לזהות אותו לפי כמה מאפיינים ברורים שעסקים חברתיים מתאפיינים בהם (בכולם או בחלקם):
1. פעילות עסקית. בבסיס יש עסק אמיתי: פעילות מתמשכת של ייצור מוצרים או מכירת שירותים. לא אירוע חד-פעמי ולא קמפיין שנגמר, אלא עשייה שוטפת שמייצרת ערך. זה מה שמבדיל עסק חברתי מהתרמה או מפרויקט התנדבותי — הוא באמת פועל, מוכר ומתפקד כמו כל עסק מבחינת האופי והפעילות.
2. מטרה חברתית. לעסק יש מטרה ברורה לחולל שינוי חברתי או סביבתי, והיא לא "תוספת" - היא הסיבה שהוא קיים. את המטרות האלה אפשר אפילו למדוד, אנחנו ממליצים למדוד בהשראת היעדים לפיתוח בר-קיימא של האו"ם. בעסק חברתי הערך החברתי שזור בליבה, לא נספח כאחריות תאגידית בצד.
3. דמוקרטי. המבנה משתף: בעלי עניין מגוונים, תושבים שלוקחים חלק פעיל בקבלת ההחלטות, מוסדות פנימיים שמניעים את העסק, וקהילה עם יכולת השפעה אמיתית. במקום בעל בית אחד שמחליט הכול, למעורבים יש קול - וזה בדיוק גם מה ששומר אותם מחוברים ומחויבים.
4. עצמאי ובר-קיימא. לעסק יש הכנסות עצמיות מהפעילות שלו (בנוסף להכנסות אחרות- תרומות, קולות קוראים, תקציבי רשות וכדומה) , כך שהוא יכול לעמוד על הרגליים ולהמשיך לאורך זמן, בלי תלות בתרומה קבועה. זה ההבדל בין משהו שנשאר לבין פרויקט שנגמר ברגע שהתקציב נגמר.
5. מקומי. הפעילות משפיעה על קהל מקומי וקהילה ברורה. העסק מכיר את המקום שלו ופותר אתגר ששייך לו - לא פתרון גנרי שמוצנח מבחוץ, אלא כזה שצומח מתוך השכונה עצמה ומהאנשים שחיים בה.
6. קהילתי. עסק שקהילה בונה, או עסק שבונה קהילה. מעבר למוצר או לשירות, נוצר כאן מרחב שבו אנשים נפגשים, יוזמים ויוצרים יחד. הקהילה היא לא "קהל יעד" - היא חלק מהעסק עצמו.
לא כל עסק חברתי מסמן וי על כל השישה, והרבה עסקים משלבים כמה מודלים - קואופרטיב, מיזם קהילתי, עסק שמעסיק אוכלוסייה מסוימת ועוד. אבל ככל שיותר מהמאפיינים האלה נוכחים, כך העסק "חברתי" יותר - וגם יציב יותר. כי כשהתושבים מחזיקים בו, מנהלים אותו, והוא מכסה את עצמו כלכלית, הוא ממשיך לפעול הרבה אחרי ההשקה.
ב'שתי וערב' אנחנו שואפים להגדיל את המאפיינים והשפעתם, לבסס אותם בליבת העסקים החברתיים שלנו.