בשכונה ברחובות לא היה מקום מפגש לגיל השלישי. לא פעילויות, לא תוכנית, לא מרחב שהוא שלהם. אבל במקום לחכות שמישהו יפתור את זה עבורן, שלוש יזמיות מהגיל השלישי לקחו את האתגר לידיים.
הן פתחו בעצמן את מועדון מפגשי גיל הזהב, מקום שכולו מושתת על פעילים ועל אקטיביזם פנימי. לא מועדון שמפעילים אותו מלמעלה, אלא קהילה שמנהלת את עצמה: מפגשים שבועיים, סדנאות והרצאות שמתקיימות בהתנדבות, ותוכנית שנבנית מתוך מה שהחברים עצמם רוצים.
וזאת הייחודיות. כשאנשים הם לא "מקבלי שירות" אלא היוצרים של המקום, נוצרת תחושת שייכות אמיתית. המועדון נותן לחבריו לא רק פעילות אלא ביטוי, הזדמנות לתרום, להשפיע ולהמשיך להיות רלוונטיים.
מיזם שמוכיח שהגיל השלישי הוא לא סוף הדרך אלא פרק חדש (וכזה שמגיע עם נסיון) ושלפעמים הפתרון הכי טוב מגיע בדיוק ממי שחווה את הצורך על בשרו.